מתוך Zochrim

שורשן דורון
תאריך לידה	בט"ו באייר תשכ"ב , 19/5/1962
תאריך פטירה	בכ"ה בטבת תשנ"ב , 1/1/1992 דיר אל בלח-רצועת עזה ירי מחבלים בסמוך לכפר דרום שבגוש קטיף
מקום קבורה	חולון
מקום מגורים	כפר דרום
השאיר אחריו	אישה וארבעה ילדים, אם ושתי אחיות

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 נסיבות הרצחו 3 הנצחתו 3.1 הספר דורון והטרקטורון 3.2 שיר שנכתב על דורון 4 משפחתו לאחר הרצח 4.1 בנו יאיר דורון הקרוי על שמו 4.2 בתו טל ז"ל שנפטרה 4.2.1 קבורתה בירושלים אחרי עקירת גוש קטיף

[עריכה] קורות חייו

דורון שורשן, בן לשמואל וזהבה, נולד בפתח תקווה בט"ז באייר תשכ"ב (19.05.1962). גדל בפתח תקווה, למד בתיכון בכפר הירוק. בגיל שש-עשרה חזר בתשובה, עזב את הכפר הירוק ועבר ללמוד יהדות ב"מכון מאיר" בירושלים. לאחר שנת לימודים הצטרף למושב קשת ברמת הגולן, שם שילב את לימוד התורה עם עבודת האדמה, עבודה שכה אהב. את שירותו הצבאי עשה דורון כלוחם בחטיבת גולני, היה מ"כ וחובש. בתחילת שירותו פרצה מלחמת שלום הגליל ורוב ימיו בצבא היה בלבנון. ביחידתו היה ידוע כחייל מעולה וחובש מצטיין. בשנה השלישית לשירותו נישא דורון לשלה רחל, אותה פגש לפני גיוסו לצה"ל. בני הזוג עברו להתגורר בירושלים. לאחר שחרורו למד בישיבת "עטרת כהנים" והתפרנס כנהג אמבולנס במד"א. לאחר מכן, במשך שלוש שנים עסקו דורון ורעייתו בטיפול בילדים במוסד בירושלים. הם טיפלו בשנים-עשר ילדים ממשפחות מצוקה, דאגו לחינוכם וליצירת בית חם ומוגן. בעת שגרו בירושלים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים: אביחי, טל והדר. באותן שנים השלים דורון את בחינות הבגרות, והמשיך ללימודי תקשורת בבית הספר "מעלה". אחרי כמה שנים החליטו דורון ורעייתו לבנות את ביתם בכפר דרום שבגוש קטיף. לביתם החדש לקחו גם את אחת הבנות בהן טיפלו, ואימצו אותה כבת. בכפר דרום עסק דורון בחקלאות, אהבתו הגדולה. הוא גידל עגבניות ליצוא וירקות ללא תולעים. בכל שנה הרחיב והגדיל את החממות שלו. הוא נהג לצאת לעבודתו מדי יום השכם בבוקר ושב לעת ערב, ולעיתים נהג לחזור הביתה בצהריים ולקחת את ילדיו הקטנים, לטיול בטרקטורון ולעבוד אתו בחממות.

[עריכה] נסיבות הרצחו

ביום רביעי כ"ה בטבת תשנ"ב (01.01.1992), בדרכו חזרה מהחממות, ארב מחבל לדורון בצומת הסמוכה לכפר דרום וירה בו למוות. בן 29 היה דורון במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אם, שתי אחיות, אישה בהריון ושלושה ילדים. שבעה חודשים אחרי מותו נולד בנו, הקרוי על שמו - יאיר דורון.

[עריכה] הנצחתו

שלה שורשן, רעייתו של דורון, כתבה לזכרו, יחד עם עדינה אמיתי וכריסטינה קדמון, את ספר הילדים "דורון והטרקטורון". הספר מספר בשפה פשוטה ובהירה על דורון והחלל שהותיר אחריו, ועל התמודדות המשפחה עם השכול, עם הכאב ועם השאלות.

[עריכה] הספר דורון והטרקטורון

הספר "דורון והטרקטורון" מספר את סיפורה של משפחת שורשן בישוב כפר דרום, בגוש קטיף, בתחילת שנות ה-90. גיבור החצי הראשון של הספר הוא דורון שורשן והקשר המיוחד שהיה לו עם ילדיו, ועם ילדי כבר דרום כולו. האהבה ההדדית הזו נקטעה בטבת תשנ"ב (ינואר 1992), עת נרצח דורון מן המארב על ידי מחבלים. החצי השני של הספר מספר על ההתמודדות של המשפחה עם מותו ומסתיים עם לידתו של התינוק יאיר-דורון. הכריכה של הספר מכניסה אותנו באחת אל הסיפור ואף מרמזת לנו על תוכנו השמח. בכריכה אנחנו פוגשים את דורון רכוב על טרקטורון, כשאיתו ילדיו. לצידם קופצת בחדווה הכלבה הג'ינג'ית, ריס. דורון והילדים נדמים כנעים קדימה באושר אל עבר עתיד מלהיב, לא מודעים כלל כי תמונת העתיד, שציירו בליבם באותו אחר -צהרים על הטרקטורון, עומדת להשתנות. בעמודים הראשונים אנחנו פוגשים את גיבורי הספר: דורון ומשפחתו, ילדי כפר דרום וכמובן הטרקטורון והכלבה ריס. הצבע האדום של הטרקטורון ושל ריס מבליטים את החיות והעליזות של דורון ושל הילדים כולם,ילדיו וילדי כפר-דרום, הכרוכים אחריו. ומה הפלא? דורון מסור לילדים. במקום לנוח אחרי העבודה הוא לוקח את הילדים לטיול בטרקטורון, מארגן מדורה עליזה או בונה במו ידיו מתקני משחקים בצמוד לעץ הפיקוס, הענק, שבמרכז הישוב. תמונת עץ הפיקוס מופיעה בדיוק במרכז הספר. בתווך, בין סיפור דורון והילדים לבין סיפור מותו של דורון והחיים אחר-כך, ניצב לו עץ הפיקוס. העץ מסמל, מחד, את האדם הפרטי, את החיים, כפי שכותב דוד המלך: וְהָיָה-- כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם: אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ--וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ (תהילים, א' 3), ומאידך מסמל את עם ישראל כולו ואת היאחזותו בארץ, את העמקת שורשיו ולבלוב ענפיו, גם במחיר חייו של הפרט. תמונתם הצבעונית הקטנה של דורון, הילדים וריס תחת העץ הענק מהווה את נקודת התפנית בספר. הצבעוניות מפנה את מקומה לצבעי אפור בתיאור מותו של דורון ובדפים הבאים, המתארים את ימי האבל על מותו, כאילו דהו צבעיו של העולם יחד עם דורון עצמו.

הספר אינו מנסה לכפות התנהגות הרואית על גיבוריו. להיפך, הוא מציג שאלות ותהיות מפי הילדים, שאלות שאין עליהן תשובות מוחלטות. גם הכעס על האובדן וגם הגעגועים באים בספר לידי ביטוי. אין כאן ניסיון למחוק את הכעס והגעגועים בשם אידיאלים או אפילו בשם אמונה. להיפך: גם שאלות על אמונה הן לגיטימיות, והלגיטימיות הזו היא זו שמאפשרת את התקווה ואת תחושת החיים, השולטות, למרות הכול, בספר לכל אורכו.

אט-אט חוזרים הצבעים וצובעים את דפי הספר בחיים חדשים, תרתי משמע: החיים במשפחה בלעדי דורון, וחיים חדשים, המגיחים לאוויר העולם, התינוק יאיר-דורון, שמחת הבית ונחמתו.הספר "דורון והטרקטורון" מספר לנו סיפור על אובדן וההתמודדות עימו, סיפור אחד מיני רבים, במציאות העכשווית של מדינת ישראל.

זה אינו עוד ספר על שכול, אלמנות ויתמות, כי לאובדן פנים רבות: אובדן של הבית בו גדלנו ומעבר לבית אחר, אובדן של התא המשפחתי בעת גירושים או אובדן של בטחון תחת איום טילים. הספר וגיבוריו מאפשרים לנו מחד לחוות את האובדן ומאידך לתחם אותו למקומו ולא לתת לו להשתלט על החיים. הצחוק והבכי משמשים בספר בערבוביה, ועדיין הצחוק והשמחה הם אלו שגוברים על הבכי ומאפשרים את המשכם של החיים. חיים במציאות מורכבת לא מתוך ייאוש, השלמה וכורח, אלא דווקא מתוך תקווה, קבלה ובחירה.

[עריכה] שיר שנכתב על דורון

כפר דרום ההיסטורית שנפלה

בשרשרות הצבא המצרי כאבה

את כאב השכול

אדמת דיר-אל-באלח כאבה

בשבוע זה את דורון ארץ ישראל

דורון שורשן בעל תשובה

מאנשי יישוב חבל עזה

ששב לארץ ששב לתורתו

נפל קורבן נוסף למען האידיאל הנשגב

של טוב למות בעד ארצנו

שרשיה העמוקים של ארצנו

הזדעזעה כארץ עמנו

כבת זוגו של העם עם התורה

שורשן ששורשיו בחבל ארץ נפלא זה

טבע תחת המצבה בצל התמרים

[עריכה] משפחתו לאחר הרצח

[עריכה] בנו יאיר דורון הקרוי על שמו

יאיר דורון שורשן, שאביו נרצח לפני 13 שנה, חגג בר מצוה בגוש קטיף

אמש חגגו בני משפחת שורשן בר מצוה לנער יאיר דורון שורשן ברחבת בית הכנסת במושב גני טל. יאיר דורון שורשן, בנם של שלה ובעלה דורון שורשן הי"ד, שנרצח לפני למעלה מ- 13 שנים סמוך לתחנת הרכבת בכפר דרום ע"י מחבלים מרצחים בשעה שחזר מחממות הישוב, נולד וחי בכפר דרום יחד עם אמו שלה ושאר בני משפחתו. כך מדווח אתר קטיף.נט. הברית של יאיר דורון שורשן נערך בכפר דרום, כמה חודשים לאחר רצח האב. במהלך השנים עברה המשפחה לירושלים מכיוון שהאימא נישאה לד"ר דני רוזנק, רופא תושב העיר.

לקראת בר המצוה של יאיר דורון, גמלה בליבם של בני המשפחה ההחלטה לקיים את חגיגת בר המצוה בגוש קטיף, ורחבת בית הכנסת בגני טל נבחרה למקום האירוע. חתן בר המצווה הדגיש בדרשתו בפני האורחים ובני המשפחה את הקשר עם הישוב ועם גוש קטיף, ואת תפילותיו ומשאלת ליבו לחזור ולגור בכפר דרום.

[עריכה] בתו טל ז"ל שנפטרה

לזכרה של טל שורשן מאת: אברי. מ!תאריך ההודעה: 19:05 30/12/04 השבת כ` טבת , ביום פטירתו של הרמב"ם, נפטרה לפני 11 שנים הילדה טל שורשן.

למרות שהעיניין הוא אישי לגבי, אני חושב שאת הדברים והאמונה שהילדה הזאת השאירה..חובה עלי לספר.

בגיל 3.5 טל התייתמה מאביה דורון שורשן הי"ד שנרצח ע"י מחבלים ליד חממותיו.(בכ"ה טבת תשנ"ב 1.1.1992) והיא נשארה יתומה יחד עם אחיה אביחי והדר יבדל"א, ויחד עם האמא שהיתה בהיריון.

לאחר כחצי שנה נולד אחיהם הקטן(עוד מעט בן 13) יאיר דורון... ומי טיפל בו..רק טל.... וכל זה כשהיא ילדה בת 4.5..היא היתה לוקחת אותו איתה לגינה..ע"מ לאפשר לאמא לנוח....

בנוסף, ולמרות גילה הרך...טל היתה מאמינה גדולה...ויום יום היתה מחכה למשיח... בשיחותי הרבות עימה..(בשעתו הייתי מבקר אותם מידי שבוע בכפר דרום) היתה אומרת לי ..דוד אברי..אתה תיראה המשיח יבוא ואבא שלי יחזור.... וכך היתה שרה את השיר: "משיח משיח" של מרדכי בן דוד..וכן את "אני מאמין"...

דבר נוסף שלא מש ממנה ולו לרגע קט..היה האמונה בקב"ה... כל הזמן היתה אומרת: "ברוך השם".... ברגעי הצחוק נמועטים הייתי קורא לה: "טל ברוך השם"....

כל הזמן הילדה הזאת הפגינה אופטימיות...ואני מדבר על ילדה בת 4-5...דוד אברי...ה` ישמור עלינו...דוד אברי המשיח יבוא...דוד אברי...ברוך השם הכל בסדר....

ולא היה בסדר.....

בקר חורפי אחד היא חלתה בדלקת קרום המוח החיידקית...ומס` ימים אחר כך היא החזירה את נשמתה לבורא העולם.... זה קרה בזמן שהיתה עצרת גדולה בכותל... באותו הרגע היא ניפרדה מהעולם הזה..ע"מ להיפגש עם אביה.....

מורשתה לגבי.. זה האמונה הבלתי מתפשרת בביאת המשיח...ואע"פ שיתמהמהמ...הוא יבוא... הברוך השם שלה.... אהבתה לזולת....

והחיוך והאופטימיות שהשראתה על כולם.... היא נפטרה ועדיין לא הגיע לגיל 6....

יהי זכרה של טל ברוך

והערה נוספת... טל קבורה בגוש קטיף...

[עריכה] קבורתה בירושלים אחרי עקירת גוש קטיף

עם עקירת גוש קטיף הועבר קברה של טל ז"ל מבית הקברות בגוש קטיף לקבורה בירושלים

אלא הדברים שאמרה אמא בעת הלוויתה בירושלים

מסע ההלוויה השני של טל שורשן, בתם של דורון שורשן ז"ל ושל שלה שורשן-רוזנק. בקול חנוק מבכי, הספידה שלה את בתה: "אני רוצה לדבר איתך, אבל אני יודעת שאת אינך. אין לך את היכולת להקשיב. אני לא יודעת מה יש בעולמות אחרים, מה קורה אחרי שנלקחים. התלבטתי בין הרצון להישאר כאן בעולם, לבין להצטרף אליך ואל אבא בעולמות אחרים, בהם אין מחבלים, ואין מוות. כל רגע היה בבחינת מאבק אם להישאר או לא. הגעגועים הלכו וגברו. הלכו וחנקו כל חלקת שפיות. "מספר שבועות לאחר היעלמותך החלטתי שאני נשארת. למען הילדים, למען יאיר דורון. החלטתי להישאר כי בחרתי בחיים. החלטתי להישאר כי הבנתי שללכת תמיד אפשר, אבל להיות כאן זו זכות למרות הכל. נשארתי. חמש שנים אחרי שהלכת פגשתי את דני, שפגשת אותו כשהגעת לעולם בסערה, והוא הצטרף למשפחה הפעם לא כמיילד אלא כאב. ואת שתמיד כל כך ביקשת ממני אבא חדש, לא זכית להכיר אותו. וכולנו צעדנו במעלה ההר של החיים החדשים. "עזבנו את כפר דרום, אבל לא נפרדנו. החדר שלך נשאר כשהיה. הארון, הבגדים, הצעצועים. מדי פעם הייתי מגיעה לחדר שלך, יושבת על המיטה, מנסה להתבונן מהצד על מסכת חייך, הרגשתי שחקן בסרט, לפעמים שחקן ראשי, לפעמים שחקן משנה, אבל לא מצליחה להבין את התסריט. לא מבינה מה הבמאי רוצה. הבנתי שלעולם אני לא אבין. הילדים הקטנים שלי, שואלים למה על כל הספרים כתוב טל, ולמה על המשחקים כתוב טל, ואני ממלאת את פי מים. מה אומר להם? שיש חיידקים טורפים בעולם? "היום אני מעבירה אותך טל, לא רציתי. רציתי שתישארי בחולות מול הים, שם קבענו אבא ואני את ביתנו, אבל אלוהים רצה אחרת. למה? לא יודעת. אף פעם לא אדע. ההעלמות שלך עזרה לי להתמודד עם ההעלמות של גוש-קטיף. אני מתבוננת ושואלת: היה או לא היה? היית בבית חולים ששה ימים, ששה ימים שהכינו אותי לשבת. אמרת לי שכואבת לך הרגל. אחרי 24 שעות היית מחוסרת הכרה ומונשמת. "נשאלתי פעם אם אני מצטערת שנולדת, כי אז לא הייתי צריכה להתמודד עם העלמותך. וחשבתי לי: אני מודה על כל יום שהייתי איתך ואת איתי. מודה על כל רגע, אפילו על הימים שלא היית אבל היית. לא נשארים אותו אדם לפני ואחרי". וכאן הישוותה שלה את שני האובדנים, את אובדן בתה לפני 14 שנה, ואת אובדן כפר-דרום השבוע: "השבוע האחרון של כפר דרום מקביל לשבוע האחרון שלך בטיפול נמרץ. תפילות וזעקות והבטחות ונדרים והתכנסות, ימים ארוכים ועמוסים, מוקפת באנשים טובים וזרים. הרבה בכי. כוס הדמעות עולה על גדותיה. כולם מנסים לחבק, לעודד, לעטוף. הידיעה שהנס לא יקרה והגלגל לא יתהפך מחלחלת בי, מבשילה. יומיים קודם מתחילים הביקורים. אני עושה קריעה בלב ומודה על כל הטוב שזכיתי בו. יודעת ומבינה שהגלגל יתהפך ביום מן הימים, ואומרת: ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך.