מתוך Zochrim

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 תכונותיו 3 שירותו הצבאי 4 שירותו במילואים 5 נסיבות נפילתו 6 עיטור הגבורה 7 מקום קבורתו 8 נכתב עליו 9 השיר גבעת התחמושת 10 סיפור הקרב באתר אודות חטיבה 55 של הצנחנים

[עריכה] קורות חייו

בן ולטר וקלרה. נולד ביום י' בסיון תש"ד (1.6.1944) במושב השיתופי מולדת (בני-ברית). הוריו, יוצאי גרמניה, עוסקים בחקלאות במושב מולדת. במושב זה למד בבית-הספר היסודי. כבן למייסדי המושב נאמן היה לביתו והלך בדרך הוריו אחרי שסיים את לימודיו.

[עריכה] תכונותיו

ניחן בחוש בלתי-רגיל בכל עבודות-המשק ומפני שנעשה לראש וראשון בכל עבודה אשר בה עסק היה מבוקש ביותר בענפי המשק. התקשר במיוחד לעבודה בכלים הכבדים ונחשב למומחה בעבודה בטרקטור. הוא הצטיין בעליזות, בעירנות וביוזמה וכשמו כן היה: איתן. היה ישר עם עצמו ועם אחרים והביע את כל אשר עם לבו אפילו הסב לו הדבר נזק.

[עריכה] שירותו הצבאי

גויס לצה"ל בפברואר 1962 והתנדב לחיל-הצנחנים, אך כעבור שבעה חדשים בערך נאלץ להינתח ברגלו והצניחה נאסרה עליו. כיון שסוג- הבריאות הורד, עבר איתן להיאחזות הנח"ל אלמגור. באלמגור נודע ככתובת לכל מקרה של חילוץ מכונית שקועה. שם הכיר את אשתו-לעתיד ואת ביתו הקים במולדת ששם נולד גם בנו. באלמגור גמר את שירותו ובהשתחררו מן הצבא הסדיר היה נקרא לדגל למילואים.

[עריכה] שירותו במילואים

במלחמת ששת הימים שירת במילואים. בתקופת הכוננות הכין את אשתו למה שעלול לקרות, בבקשו אותה באחד ממכתביו שתדאג לבן. במכתבו האחרון כתב: "אנחנו עומדים לצאת, אנחנו הצנחנים... מוכנים לכל פקודה שתינתן לנו ומחכים לרגע המכריע. אנחנו לא נבייש את הפירמה. יש הרבה אומץ-לב."

[עריכה] נסיבות נפילתו

ואכן בקרב שנערך בגבעת התחמושת הראה את אומץ-לבו. זה היה ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967); במעשה- גבורה-והעזה נפל בקרב. וזה תיאור המעשה: כאשר נתקל הכוח בהתנגדות קשה והתקדמותו נעצרה, יצא איתן מן התעלה וחיפה על הכוח מן השטח כשהוא חשוף כולו. הוא ירה במקלעו מן המותן, הסתער וחיפה על הכוח ועל-ידי כך איפשר לו להמשיך בהתקדמותו בתעלה. כן ליווה וחיפה על הכוח עד שפגע בו כדור-אויב. הניח אשה ותינוק שטרם מלאה לו שנה.

[עריכה] עיטור הגבורה

לאות הוקרה צוין מעשהו האחרון לשבח על-ידי הרמטכ"ל. כך נכתב בתעודת הצל"ש טוראי נאוה איתן ז"ל 476624

תיאור המעשה: ביום ה-6 ביוני 1967 בירושלים, בקרב על גבעת התחמושת, כאשר הכוח נתקל בהתנגדות קשה והתקדמותו נעצרה, יצא טור' איתן נאוה ז"ל מהתעלה וחיפה מהשטח החשוף על הכוח. על ידי כך איפשר לכוח שבתעלה להמשיך בהתקדמותו. הוא רץ חשוף, כשוא מלווה ומחפה על התקדמות הכוח בתעלה, עד שנפגע בכדור אויב ונהרג. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה ניסן תשל"ג אפריל 1973, משה דיין, שר הבטחון

[עריכה] מקום קבורתו

הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.

[עריכה] נכתב עליו

בידיעות המועצה האיזורית "הגלבוע", לזכר בני האיזור שנפלו, הועלה זכרו בחוברת שהוציא המושב מולדת הוקדש מדור לזכרו ולזכר עוד שנים מחבריו. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.

[עריכה] השיר גבעת התחמושת

בשיר על גבעת התחמושת מתואר סיפור גבורתו של איתן

[עריכה] סיפור הקרב באתר אודות חטיבה 55 של הצנחנים

מתוך אתר חטיבה 55 סיפור הקרב: "בשתיים, שתיים ושלושים", כדברי השיר, אור ליום שלישי, 6 ביוני 1967, פתח גדוד 666 של חטיבת הצנחנים 55 בהסתערות על גבעת התחמושת, החולשת על הציר להר הצופים, בצפון ירושלים. הירדנים ביצרו את הגבעה הזאת בלי הרף מאז 1949, ועתה היה כאן מוצב אימתני, מוקף בתעלת קשר עמוקה, בעלת דפנות בטון. כמה תעלות פנימיות עברו לרוחב הגבעה וארבעים עמדות מבוצרות ומוסוות היטב היו פזורות על פניה, מחפות זו על זו. כשהחל הקרב זרמו רוב החיילים הירדנים מבניין בית-הספר לשוטרים אל התעלות והעמדות של גבעת התחמושת. עובדה זו התבררה במהרה לפלוגה א' של גדוד 66, שפרצה לגבעת התחמושת וספגה נפגעים רבים. פלוגה ב' חלפה על פני פלוגה א' והחלה לנוע בתוך התעלה המזרחית והתעלה המרכזית. לאחר שהקיזה דם רב, נקראה פלוגה א' לשוב ולהשתלב בטיהור התעלות. כוחה המדולדל נחלק לשניים. החלק האחד נע בתעלה המרכזית והחלק האחר החל לפעול בתוך התעלה המערבית, התעלה המבוצרת ביותר בגבעת התחמושת. ההתקדמות בתעלה זו היתה אטית, בגלל האש שנורתה לתוכה מעמדות גבוהות יותר וכן מבונקרים בשוליה. "נותרנו תשעה אנשים", סיפר אחר-כך מפקד הכוח. "עצרנו בתעלה להתארגנות קצרה. פתאום נזרק לעברנו רימון מבחוץ. הוא התפוצץ לידנו ובנס לא נפגענו. התחלתי לחשוש שהירדנים המתרוצצים בחוץ יתחילו לסקול את התעלה שלנו ברימונים. זה היה מרסק את כולנו לגזרים. היה עלינו להכשיל אותם ויהי מה. לשם כך, היה חייב אחד מאתנו לקפוץ מעל לתעלה ולהשגיח מה קורה שם. שלחתי את איתן. ידעתי שאני שולח אותו למשימה קשה עד כדי התאבדות. אבל קיוויתי שהוא יחזור חי. לא היה לי זמן לשאול באותו רגע מי מתנדב לצאת". איתן היה איתן נאוה, בחור בן עשרים ושלוש וכמה ימים, יליד המושב השיתופי מולדת. בעת שירותו הסדיר בהיאחזות ה-נח"ל אלמגור היה ידוע שהוא הכתובת לכל מקרה של חילוץ מכונית שקועה וכל אימת שצריך לפתור בעיה רצינית בשטח. עכשיו שמע את הפקודה ולא היסס לרגע. חמוש במקלעון שלו זינק אל שפת התעלה והחל לרוץ לאורכה קדימה, מושך אליו את אש האויב וממטיר אש שהרחיקה כל מטיל רימונים פוטנציאלי. "חשבתי", סיפר המפקד ששלח אותו, "כי מימיני פועל מקלע כבד. כמות האש שיצר איתן היתה ממש שגעונית. כך גם קצב החלפת המחסניות". הוא ירה גם אל פתחי הבונקרים שבתעלה פנימה, ולא חדל עד שנפגע מכדור בראשו וצנח הרוג לתוך התעלה. חבריו מנו אחר-כך יותר משלושים חיילים ירדנים שהרג בתעלה. "רק אז תפסנו", דברי מפקדו, "איזה קטל רציני הוא מנע מאתנו". כעבור חודשים אחדים העניק לו הרמטכ"ל צל"ש על "מעשה גבורה והעזה בקרב", שהפך לעיטור הגבורה.