מתוך Zochrim

צור אפרים
תאריך לידה	בכ' בשבט תשמ"ה , 11/2/1985
תאריך פטירה	בא' בטבת תשנ"ז , 11/12/1996 ירי מחבלים מן המארב ברמאללה
מקום קבורה	בית אל
מקום מגורים	בית אל
השאיר אחריו	אב ושבעה אחים ואחיות

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 נסיבות הרצחו 3 תאור הפיגוע בתקשורת 4 פעולות הנצחה 5 אחרים כותבים על הפיגוע 6 היום שלמחרת הפיגוע 7 דברים שנאמרו לאחר השבעה 8 דווח על תפיסת הרוצחים 9 תגובות לתפיסת הרוצחים 10 תיאור המקרה בבית הדין הצבאי 11 כותבים על אפרים 12 קישורים חיצוניים

[עריכה] קורות חייו

אפרים, בן איטה ויואל, נולד בבית-אל בכ"א בשבט תשמ"ה (11.02.1985). הוריו היו ממייסדי הישוב. למד בבית ספר יסודי במקום, והיה חניך בתנועת הנוער "אריאל". אפרים היה ילד מלא שמחת חיים ואהוב על חבריו. אהב בעלי חיים וטיפל במסירות בתפעול פינת החי בישוב.

[עריכה] נסיבות הרצחו

ביום רביעי אור לב' בטבת, נר שביעי של חנוכה תשנ"ז (11.12.1996), נסעו בני משפחת צור אחר הצהריים בכביש עוקף רמאללה לביתם בבית-אל. בכביש בין דולב לבית-אל ירו עליהם מחבלים מרכב חולף כ- 120 כדורים, 49 כדורים פגעו ברכבם. אפרים נהרג במקום, אימו איטה נפצעה קשה ומתה בבית החולים אחרי שעתיים. האב יואל וארבע בנותיו נפצעו באורח קל עד בינוני. אפרים היה בן 11 שנים במותו, הותיר אב ושבעה אחים ואחיות. הובא למנוחות לצד אימו בבית העלמין בבית-אל.

[עריכה] תאור הפיגוע בתקשורת

הפיגוע הקשה בחנוכה

משפחת צור נסעה ברכב סטיישן מדולב לעבר ביתם בבית אל ע"מ להדליק נרות חנוכה, הם נסעו בעיקול מורדא כביש חדש שנפרץ ע"י המועצה המקומית כשנה קודם לכן, הכביש מחבר ישירות בין דולב לבית אל, התנועה בכביש היתה דלילה וחשיכה שררה בכביש. קילומטר לפני ביתם של משפחת צור ארבה להם מכונית סובארו אפורה ובה שלושה מחבלים, ועם הגעת משפחת צור לצומת לפני הכניסה ליישוב, קפצו השלושה ופתחו באש לעבר המכונית המשפחתית ונמלטו לרמאללה.

רכז הביטחון של דולב בן ציון שגיב סיפר אז, כי המחזה היה מחריד: ניסיתי לסייע לאישה לצאת מהרכב אולם איך שיצאה התמוטטה למוות. הבן אפריים נהרג ישירות מהכדורים.

לאחר מספר ימים מהרצח נלכדה חוליית המחבלים ע"י הרשות ואב המשפחה יואל צור אמר כי על ישראל לעמוד שהרוצחים יוסגרו לידינו, שבוע לאחר הרצח הניח האב את אבן הפינה לשכונה חדשה על גבעת ארטיב צפונית לבית אל.

[עריכה] פעולות הנצחה

פינת החי בבית-אל, שאפרים כה אהב וטיפח, נקראה על שמו - "חוות אפרים".

חנוכה בארץ החשמונאים

חנוכאן: מירוץ הלפיד לזכרם של איטה ואפרים צור הי"ד, שהתקיים ביום שישי שלפני חנוכה על ציר ולרשטיין, ו"כנס בנימין לידיעת הארץ", שיתקיים בכ"ח-כ"ט בכסלו בעפרה, מזכירים לנו שרבים מהקרבות והנצחונות של חג האור והגבורה התקיימו בהרים אלו שלנו ממש

בישוב בית אל הוקמה שכונה הנושאת את שמם של אפרים ואיטה הי"ד הנקראת "מעוז צור"

לאחיותיו של אפרים בנים הנקראים על שמו: לאחותו שלומית בן הנקרא "אפרים-חי" ולאחותו תמר בן הנקרא "יאיר-אפרים"

[עריכה] אחרים כותבים על הפיגוע

היה זה א´ טבת תשנ"ז, חנוכה, חג אורים, חג שבו הנס מתפרסם.. נרות בחוצות.. אורות מספרות על ניצחון קדום..

ואני בביתי, יחד עם כל משפחתי, בשיר ובהלל, פוצח במעוז צור רבתי.. לא חלמתי לרגע כי את השם צור אשמע ביממות הקרובות שוב ושוב בהקשר של תוגה, באוירה של ´בקרובי אקדש´..

---

הם חזרו מביקור אצל סבתא המתגוררת בדולב שביש"ע, ברכב המשפחתי נסעו ההורים עם שלושה מילדיהם, לביתם שבבית אל ב´. משפחת צור. יואל, ממקימי ערוץ 7, איטה זוגתו לצידו, כשמאחור ישובים בשקט שלושת הילדים.

נוסעים הביתה להדליק נר חמישי של חנוכה.. לשיר מעוז צור.. עוד חג של משפחה יהודית.

הם לא הבחינו בהם, ברכב שחנה בצד הדרך בואכה הצומת האחרון לפני הישוב, אבל ההם, בני המוות שהמתינו להם מימין, ראו גם ראו.. הם היו מוכנים.. עם היד על הקלצ´ניקוב.

וכאן מגיע הרגע ששינה את פני המשפחה כולה לכל החיים, חושך של בין ערביים חורפי, רכב המחבלים נצמד לרכב המשפחתי לנסיעה בת חצי דקה. חצי דקה ששני הרכבים נוסעים זה לצד זה, חצי דקה של ירי משני רובים אוטומטים. חצי דקה של נצח. חצי דקה של חוסר אונים ברכב אחד, ורצח בעיניים ברכב השני..

אב המשפחה צועק להתכופף, ומנסה להגביר מהירות, באמצע נסיעה מטורפת הוא מבחין כי בנו, אפריים, הישוב בימין המושב האחורי, מחרחר למוות.. ´איטה, איבדנו את אפריים´ לוחש הוא לאשתו... ´איבדנו איבדנו´ עונה לו ההד השקט שאופף את הרכב באימה..

המחבלים הירפו, עשו פרסה ימח שמם, וברחו להם לראמאאלה, בני אלף. יואל מנסה ליצור קשר עם כוחות הביטחון דרך מכשיר הקשר הקבוע ברכב, המכשיר לא עובד.. בין לבין הוא שומע את איטה אשתו אומרת לו כי איננה מרגישה את הרגליים.. ´תחזיקי מעמד, איטה, תנסי להישאר בהכרה עד האמבולנס´ הוא זועק בתחינה..

בדרך לא דרך, אחרי שהתקשר לאולפן וביקש שאמבולנס ימתין לו בתחנת דלק בכניסה לבית אל, מגיע הוא ליישוב, כשהוא מבין שהוא אב שכול, טרם יודע כי האַלְמָנוּת ממתינה לו עוד כמה שעות..

ויואל, כאיש חזק, שולח את האשה עם הצוות הרפואי, משחרר את גופת אפריים אחרי קביעת מוות של רופא, וממשיך עם הילדים הביתה בכדי להרגיע, להעביר מהם את ההלם, את האימה שבעיניים.. הם חוו אש מאפס טווח..

נרות הם לא הדליקו בצוותא באותו לילה.. את ´נר´ האדם הם שלחו למרומים, לשיר מעוז צור מתחת כיסא הכבוד, עוד שני קולות במקהלת הקדושים של מרוצת הדורות..

---

איטה לא שרדה את הניתוח שאמור היה להוציא ממנה את הקליע הצמוד ללב. אחרי שעתיים של נסיון מתמיד, כוסתה גופתה בסדין. איטה הפכה מאשה תוססת לגופה חסרת חיים, מאם הבנים חיה ושמחה לעוד ז"ל..

[עריכה] היום שלמחרת הפיגוע

12:00 בצהריים של יום המחרת, אנחנו בבית אל, ממתינים שפופים למשפחת היגון שתצא. הגופות של האם והבן מונחות זה לצד זו על אלונקות הח"ק.. תושב היישוב אומר תהילים בציבור, רבנים, אנשי ציבור, תושבי יישובי הסביבה, וסתם אנשים מכרים, עמך ישראל שבא ללוות שני נרות שנכבו ככה סתם, פתאום, באמצע החיים....

ילדים בני 10 יושבים בקבוצות, ילדות בנות עשרה יושבות ושותקות. הזעזוע מרוח על הפנים, ´זה הלם בנו שוב´.. פחד, יגון, אין מילים מתאימות לתיאור האוירה, אנקות כאב נשמעות, יללות חבריו של אפריים שמחזיקים ביד תמונות שלו.. תמונות של ילד חייכן שהיה מסמר הכיתה.. היה ואיננו.

והנה יואל יוצא מביתו אל רחבת בית הכנסת, מחובק בשני ילדיו מתוך השבע שנותרו בחיים, משקפי שמש שמכסות על העיניים, לחיצות יד אמיצות של המנחמים, הוא צועד לקראת לווית אשתו ובנו.. אשה במיטב שנותיה, ילד בן 12. אלמן אמיץ.. אלמן מורכן ראש, אלמן שמקבל את צידוק הדין..

הם עומדים חבוקים, שורה של אבלים, ידיים על הכתף של האח/הבת/האב/הבן. נושכים שפתיים, חזותם אומרת ´וידום אהרן´, לא עת שאלות של ´למה´.. עת בכי היא, עת מספד.

הרב לאו ראשון המספידים, בבכי קורע לב ומסמר שיער הוא שואג את המילים ´הבן יקיר לי אפריים, ילד שעשועים´.. אין עין יבשה בקהל.. אני אישית לא היכרתי את אפריים, אך החיוך המתוק שנשקף מהתמונה שאחזתי ביד, הטוהר שהאיר ממצחו הזורח, הם אלו שלא הותירו אותי אדיש.. בן דוד שני שנקטף.

הרב זלמן מלמד ניגש למיקרופון, הוא מתמקד בדמותה של איטה, האשה שהיתה ה´אמא´ של היישוב.. זו שהזריקה מרץ של חיות בכל נשות בית אל ב´..אשה שידעה לעודד בכל עת, מילה טובה תדיר על לשונה, אשה שידעה לנחם כשצריך.. כעת צריכים להתנחם עליה..

הצעדה מתחילה, עשרים דקות עד בית הקברות. בית קברות קטן, תשעה קברים, רובם של קרבנות טרור..

´יתגדל ויתקדש שמיה רבה´ אומר האב, ´בחייכון וביומיכון´ בוכים הילדים. ´אמן יהא שמיה´ משיבים האלפים.. הלב מצומק, המוח מנסה לעכל, מתי כבר יגיע ה´שלום עלינו´? מתי, מתי, מתי. . .

ובבית הקברות ממתינה המשלחת הממשלתית, ביבי כראש ממשלה, דוד לוי כשר חוץ, אריק כשר התשתיות, איציק מרדכי כשר ביטחון, כל הגוורדיה בהרכן ראש. רובם ככולם מכירים אישית את האב השכול. אחד מן התושבים שמזהה את ביבי לא עוצר את הדמע ´ביבי, תראה, 11 קברים מתוכם 8 הרוגי פיגועים..´ והאב עוצר את השואג, ´דוד, זו לוויה, לא הפגנה, גם לי קשה, הבה נתאפק´.. גדולה של אָבֵל, אצילות של יהודי לא מתלהם.

והאח"מים מדברים, מבטיחים כי ידינו תשיג את שופכי הדם, הנקמה בדרך הם מנחמים. ´לא עוד´ מסלסל דוד לוי, ´אלו הם הקרבנות האחרונים´ מנסה להבטיח איציק מרדכי, ויואל האב/הבעל, כיהודי מאמין, יודע כי לא מהם התשועה, יום יבוא נקם ושילם, פעמי משיח הם רגעים אלו, הוא מנגב דמעה סוררת, לא מרשה לעצמו לבכות ליד הילדים.

´אדוני ראש הממשלה´ פונה הוא אל ביבי בהספדו, ´אתה רואה את הגבעה הזו מצפון?´ מפנה הוא אצבע לגבעה ממול, ´זו תהיה הנקמה, שם תקום עוד שכונה, עוד שרשרת בתים מלאי חיים כתמורה על מות אשתי ובני´..

ולימים השכונה קמה וניצבה, מעוז צור שמה, זה מה ביקש האב, ´אני רוצה שהם יבינו שלא משתלם לרצוח´ אמר בקור רוח מעורר הערצה.. איש חזון עם המון מעש של יישוב הארץ..

והגופות מורדות אט אט, הבן קודם ולאחר האם, בשקט בשקט. בדממת מוות מחליפות ידיים את האתים במאמץ נפשי לגרור רגבים. ואיש הח"ק מזכיר לכולנו ´כי מעפר באתם.. ואל עפר תשובו´..

ארץ אל תכסי דמם.. עד כי יבוא גואל.

---

ובלילות אחרי, בביתינו שבמרכז הארץ, יושבים אנו כל המשפחה, מדליקים נרות, ובשקט בשקט מתחילה המנגינה של ה´מעוז צור´, נעצרת לפני ה´ישועתי´..נרתעת מלהמשיך ל´לך תודה נזבח´.. לא עת שירה היא.. לא כשבמעוז הצור יושבים שבעה..

[עריכה] דברים שנאמרו לאחר השבעה

כיום, שנים אחרי, מביט אני לאחור ומבחין כי כל אלו שעמדו מעל אותם רגבים ושידרו הבטחות אישיות, נעלמו, אריק ואיציק מרדכי, ביבי ודוד לוי, אף אחד מהם לא היה הלילה בצומת המידע על מעצרם של החלאות. ואולי דווקא עובדה זו מביאה אותי לקביעה החדה כי אל נקמות, בניגוד לבני אנוש, הוא המסובב, לו ההבטחה, אליו הציפיה, לו הנקמה השלמה, ועד אז, ארץ אל תכסי דמם.

[עריכה] דווח על תפיסת הרוצחים

צה"ל והשב"כ מקפידים לסגור חשבון, גם לאחר עשור: כוחות הביטחון עצרו הלילה ברמאללה את פעילי החזית העממית, איברהים סלאח ומוסטפא איברהים מסעד אליאס, המבוקשים מזה כ-10 שנים בחשד שביצעו את פיגוע הירי בו נהרגו איטה צור ובנה אפריים.

על-פי החשד, השניים ירו לעבר מכונית המשפחה סמוך לבית-אל בחודש דצמבר 1996. בפיגוע נפצעה קשה בתה של צור, תמר, ושלושה בני משפחה נוספים נפצעו קל.

שני החשודים נעצרו על-ידי כוחות צה"ל לאחר מידע מודיעיני מדויק שהגיע משירות הביטחון הכללי. כוח מגדוד הנדסה קרבית וכוח מגדוד דוכיפת הגיעו אל בית באזור רמאללה בו היו השניים, וכיתרו אותו. כאשר שני המבוקשים הבינו שאין להם אפשרות להימלט, הרימו ידיים והסגירו עצמם לידי החיילים.

קצין מפיקוד המרכז אמר ל-NRG מעריב כי במרדף אחרי השניים, שהתנהל במשך עשר השנים האחרונות, לקחו חלק יחידות מובחרות של צה"ל. "עד היום הכוחות לא הצליחו לתפוס את שני המבוקשים, ומי שעשה את העבודה לבסוף הוא גדוד הנדסה קרבית", אמר הקצין. שני המבוקשים הועברו לחקירת כוחות הביטחון.

[עריכה] תגובות לתפיסת הרוצחים

בני משפחת צור: אנו מקווים שימצו עם רוצחי איטה ואפרים את הדין

מנחם צור, בנה של איטה צור ואחיו של אפרים אשר נרצחו על ידי שני מחבלי הג´יהאד האיסלאמי שנלכדו הלילה על ידי צה"ל והשב"כ אומר לערוץ 7 כי משפחתו מודה לצה"ל, לשב"כ ולכוחות הביטחון על שעשו מאמץ לשים על הרוצחים את היד וכי הם מקווים שימצו איתם את הדין.

"זה מחזיר אותנו אחורה, כל היום אנחנו סביב זה", אמר והוסיף כי התחושה שיש למשפחה היא תחושה של נחמה פורתא. "אבל אין ספק שזה לא נותן תשובות ולא מחזיר את האבידה".

את ההודעה על לכידת הרוצחים קיבל אב המשפחה, יואל צור, בשיחת טלפון ממח"ט הגזרה. "הוא קיבל את ההודעה בשמחה ובהתרגשות והעיר גם אותנו מוקדם בבוקר על מנת להודיע לנו ", סיפר בנו. מח"ט הגזרה אף הגיע בשעות הבוקר לבית משפחת צור על מנת לספר לבני המשפחה על פרטי לכידת הרוצחים. ערוץ 7

[עריכה] תיאור המקרה בבית הדין הצבאי

בית הדין הצבאי המחוזי י ה ו ד ה בתאריך: 24/06/2008

בפני: 1. כב' השופט/ת אב"ד: רס"ן דליה קאופמן 2. כב' השופט/ת רס"ן אמיר דהאן 3. כב' השופט/ת ס"ן שרון ריבלין - אחאי

תובעים: 1. תביעה הצבאית

- נגד - נאשמים: 1. אבראהים צאלח מוצטפא עלקם ת.ז 951710508/שב"ס -נוכח

ב"כ תובעים: 1. סרן אביבה לואיס

ב"כ נאשמים: 1. עו"ד אבראהים אלעארג' בשמו של עו"ד פיראס סבאח- נוכח

הכרעת דין

כב' השופטת רס"ן שרון ריבלין אחאי

כללי

ביום 11/12/96, נסעו בני משפחת צור - שני הורים וחמשת ילדיהם ברכבם הפרטי. עת הגיעו לצומת סורדא נפתחה לעברם אש מנשק אוטומטי מתוך רכב שעמד בצומת. כתוצאה מהירי מצאו את מותם אם המשפחה איטה צור ז"ל ובנה אפרים צור ז"ל ונפצעו אב המשפחה, יואל ושתי בנותיו, תמר ואביטל.

כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירות של גרימת מוות בכוונה, בגין גרימת מותם של אפרים ואיטה צור ז"ל, עבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה בגין הירי לעבר יתר בני המשפחה וכן עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי חוקית ושל החזקת אמל"ח.

על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום, במחצית השנייה של חודש נובמבר 1996, הגיע הנאשם לבניין המכונה בפי הנאשם "אל בריד", שם נפגש עם אברהים מסעד אליאס האני (להלן - "אברהים"), שהגיע למקום במטרה לברך פעיל ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין אשר שב לאזור מחו"ל. במהלך המפגש, שוחחו ביניהם הנאשם, אברהים ואדם נוסף, אשר הציג עצמו כאמין אבו סנינה. מאוחר יותר הוברר לנאשם כי שמו האמיתי של אותו אדם הוא ע"א נאצר קייסי (להלן ע"א נאצר). במהלך הפגישה אמר ע"א נאצר לנאשם ולאברהים כי הוא מעוניין לדבר עמם בעניין מסוים. לשם כך סוכם בין השלושה על פגישה נוספת.

כעבור מספר ימים נפגשו השלושה בבית אברהים. ע"א נאצר הציע לנאשם ולאברהים גיוס לחוליה צבאית של ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, במטרה לבצע פיגועים כנגד מטרות ישראליות. השניים הסכימו וכעבור שבועיים נפגשו שוב בבית איברהים. לפגישה הגיע ע"א נאצר חמוש בנשק מסוג רוס"ר גליל (להלן - "הגליל") ו - 2 מחסניות, אחת עם 20 כדורים ואחת ריקה. במהלך הפגישה אמר ע"א נאצר לנאשם ולאברהים כי שלושתם יבצעו פיגוע בצומת סורדא וביקש מהם להשיג רכב לצורך הפיגוע. השניים הסבירו לו כי אין באפשרותם להשיג רכב וסוכם כי ע"א נאצר ישיג את הרכב. הגליל נשאר ברשות אברהים.

כעבור יומיים, הגיע ע"א נאצר לבית אברהים ברכב מסוג סובארו בצבע כסף, אשר מספר לוחיות הרישוי המקוריות שלו הוא 7754687, ואשר נגנב מתושב מעלה אדומים ביום 3/12/96 (להלן - "הרכב"), כשהוא נושא עמו נשק מסוג רוס"ר קלאצ'ניקוב (להלן - "הקאלצ'ניקוב") ומחסנית המכילה 17 כדורים לנשק. ע"א נאצר אימן את איברהים ואת הנאשם בשימוש בכלי הנשק, לשם ביצוע הפיגוע. לאחר האימון יצאו שלושתם לאזור המתוכנן לביצוע הפיגוע במטרה לאסוף מידע לקראת הפיגוע המתוכנן. אברהים נהג ברכב. לידו ישב ע"א נאצר כשהוא חמוש בגליל. הנאשם ישב במושב האחורי כשהוא חמוש בקלצ'ניקוב. הם נסעו בכביש ביר - זית רמאללה, העובר דרך צומת סורדא והבחינו כי דרך צומת זה עוברים ישראלים רבים. הנאשם וחבריו נסעו הלוך ושוב לאורך הכביש, תוך שהם עורכים תצפיות כהכנה לפיגוע המתוכנן וכאשר הגיעו באחת הפעמים לצומת סורדא, הציע ע"א נאצר לנאשם ולאברהים לבצע מייד את הפיגוע לעבר רכב ישראלי ולא להמתין למועד אחר. הנאשם ואברהים סירבו להצעה בטענה כי הסיור נועד לאסוף מידע ולא לביצוע הפיגוע. לאחר האמור חזרו השלושה לבתיהם, כאשר כלי הנשק נשארו ברשות אברהים.

כעבור מספר ימים, ביום 11/12/96, בשעות אחר הצהריים, הגיע ע"א נאצר לביתו של אברהים ברכב הנ"ל ושם הציע לנאשם ולאברהים לצאת לבצע את הפיגוע המתוכנן. השניים הסכימו. השלושה יצאו לבצע את הפיגוע ברכב הנ"ל. אברהים הביא עמו תיק בו היו 2 כלי הנשק הנ"ל. אברהים נהג ברכב כשהוא חבוש בכובע קסקט שחור. לידו ישב ע"א נאצר כשהוא חמוש בגליל ובמושב האחורי ישב הנאשם, שהיה חמוש בקלצ'ניקוב.

כשהגיעו הנאשם וחבריו לאזור ביר- זית, בכניסה לסורדא, ביצע אברהים סיבוב פרסה והגיע לצומת סורדא. סמוך לשעה 17:00 פנה אברהים שמאלה לכיוון בית אל. השלושה הבחינו ברכב ישראלי מסוג סובארו שבו נהגה אמונה אלון מתקרב לצומת. כשעצר רכבה של אמונה אלון בצומת ע"א נאצר ביקש לרדת מהרכב ולבצע את הפיגוע לעברה, אולם אברהים הבחין כי ברכב נוהגת אישה ונמצא אתה ילד וביקש מחבריו שלא יירו.

מספר דקות לאחר מכן, בשעה 17:10, פנה אברהים פניית פרסה לכיוון דולב. השלושה הבחינו ברכב מסוג פולקסווגן גולף סטיישן, בו נסעה משפחת צור מתקרב לצומת. משעצר רכבה של משפחת צור בצומת, עצר אברהים אף הוא את הרכב בצומת, כאשר חזיתו מופנית לכיוון רמאללה והמרחק בינו ובין רכבם של בני משפחת צור הוא כ - 7 מטרים. אז ירו ע"א נאצר והנאשם בנשקיהם בירי אוטומטי לכיוון רכבם של בני משפחת צור והמשיכו לירות עד אשר אזלה תחמושת נשקיהם. כתוצאה מהירי מצאו את מותם איטה צור ז"ל ובנה אפרים צור ז"ל ונפצעו יואל, תמר ואביטל.

לפני סיום הירי, החל אברהים בנסיעה במטרה להימלט מהמקום.

כאשר הגיעו הנאשם וחבריו לבית אברהים, שמעו בחדשות כי בפיגוע אותו ביצעו נהרגו אישה ובנה ובעלה של האישה נפצע. לאחר מכן הסליק אברהים את כלי הנשק ששימשו לביצוע הפיגוע באדמה בסמוך לביתו. משסיים, נסעו אברהים וע"א נאצר ברכב למזבלה ברמאללה, שם הציתו את הרכב באמצעות שימוש בדלק.

בנוסף הואשם הנאשם, כי מאז חודש נובמבר 96 ועד ליום מעצרו , החזיק ברשותו אקדח בקוטר 9 מ"מ ללא היתר.

[עריכה] כותבים על אפרים

אתר תנועת הנוער אריאל

אפרים נולד בבית אל, בשנת תשמ"ה להוריו יואל ואיטה צור.

אפרים הוא האח החמישי מתוך שמונה ילדים. אפרים היה ילד תמים ואהוב. אהב לדמיין מציאויות ופנטזיות. "מלך המכוניות" היה לו אוסף של מכוניות צעצוע ושל תמונות פרסומת של מכוניות. היו לו ידי זהב בהן בנה מבנים מורכבים מלגו, וכן "המציא" כל מני גורוטאות.

אפרים היה פעיל בפינת החי של ילדי היישוב- הוא טיפל בחיות באהבה ובמסירות. אפרים היה חניך בתנועת "אריאל" בסניף בית אל. העריץ את אביו והיה משכים איתו קום לתפילת ותיקין. ילד שמח ומלא חן.

אפרים נרצח מיריות מחבלים בחנוכה תשנ"ז בעת שחזר עם משפחתו מתל אביב. נקבר בבית אל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

הידיעה על תפיסת המחבלים 10 שנים לאחר הפיגוע