Zochrim:ערכים מעוטרים/אוסף

שלומי מנסורה נולד ב-11.12.71, בחיפה. ב-16 ליולי 2006, בעת מלחמת לבנון השנייה, התייצב לעבודתו ברכבת ישראל בעיר התחתית של חיפה. קטיושה שנורתה ע"י חיזבאללה פגעה בו. כתוצאה מהפגיעה נהרג שלומי, ועוד שבעה מחבריו. להנצחת זכרם נקראת תחנת רכבת חיפה "תחנת חיפה מרכז ע"ש השמונה". לזכר שלומי אף הוקם אתר אינטרנט.

ראובן (בן ארי) ליבזון, בן להורים ניצולי שואה, ממקימי מושב נוב ברמת הגולן. נהרג בעת מילוי תפקידו במלחמת יום כיפור. אחיו, משה, השתתף אף הוא בקרבות הבלימה ברמת הגולן נפצע קשה ונשאר נכה לצמיתות.

סגן-אלוף (מיל') דוד אבודרם בעל עיטור העוז, אחד ממפקדי ממוצבי האורקל במלחמת יום הכיפורים. בזכות תושייתו, מנהיגותו ואומץ-לבו של דוד אבודרם, החזיק מעמד מתחם ה"האורקלים" מעל 24 שעות ודחה בכך את חדירת המצרים.

סגן משנה שלמה ערמן, נולד ב-28 בינואר 1953. במלחמת יום הכיפורים לחם בגבורה לאחר שמפקדיו נפלו, כשעל גבורתו עוטר בעיטור הגבורה. נפל בעת הקרב ב-8 באוקטובר 1973. לזכרו הוקם אתר זכרון בגן ברחוב טבנקין בחיפה, ליד בית הוריו.

סמ"ר רן קמחי, נהרג בתאריך ה-18.1.1995 במהלך אימון צלילה בשייטת, בהיותו בן 19 וחצי בלבד. הותיר אחריו הורים ואחות (שרון). לזכרו מתקיים טורניר הכדורסל יד לרן.

אסף צור (בלונדי) נולד בנשר בשנת 1986. בהיותו בן 17, פיגוע תופת גדע את פתיל חייו. אסף הותיר אחריו הורים ושני אחים. לזכרו הוקם אתר אינטרנט, ואביו, יוסי, הקים לזכרו את פרוייקט ארץ זוכרת יושביה הכולל אתר אינטרנט ייחודי.

אליהו פיין, נהרג על רקע אנטישמי בשל היותו יהודי ב-19 בספטמבר 1981. מסכת התנכלויות אנטישמית ארוכת שנים, מצד שכנו, הסתיימה לאחר שהמתנכל דרס את אליהו ושלושה מילדיו במכוניתו ודקר את אליהו למוות בכל חלקי גופו. שמו צורף לאנדרטה של הסוכנות היהודית לזכר נפגעי פעולות איבה בעולם.

רב-סרן רועי קליין גיבור ישראל וקצין צה"ל שנהרג בקרב בבינת ג'ביל במלחמת לבנון השנייה לאחר שזינק על רימון יד כדי להציל את חייליו. בזמן מותו שירת כסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גולני. על מעשה גבורתו הוענק לו לאחר מותו עיטור העוז.

עיטור הגבורה הוא העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל. העיטור מוענק על ידי שר הביטחון בהמלצת הרמטכ"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש". האות הוענק לראשונה ב-1949, ומאז ועד היום הוענקו 40 עיטורי גבורה.

ארז שטרק התעקש להתמנות לתפקיד הקשר"ג ברכס עלי טאהר. בתפקיד זה ביצע שיפורים ושינויים למען חייליו, ודאג להם. באסון המסוקים נהרג יחד עם עוד 72 חיילים. בן 21 היה בנופלו. הותיר אחריו הורים, אח ואחות. משפחתו הנציחה את זכרו בתחרויות כדורעף ובקריאת אמבולנס על שמו. קורס קציני קשר קיים תרגיל על שם ארז, בו תרגלו הצוערים נהלי קשר בגדוד.

כשנשמעה אזעקה לקראת נפילת טיל קסאם שנורה מרצועת עזה חיבקה אלה אבוקסיס את אחיה. הטיל נפל והתפוצץ לידם, אחיה נפצע קל אך אלה, שגוננה על אחיה, נפגעה קשה מאד בראשה. לאחר שנתכנסה לשם כך מועצת גדולי התורה בראשות הראשון לציון הרב שלמה עמאר ובהשתפות הרב מרדכי אליהו ואחרים, נקבע מותה והיא בת 17 וחצי שנים. הותירה הורים, שתי אחיות ושני אחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בשדרות.

אסי דניאל, בן עליזה וסבח, נולד ב-1969 במושב מיטב אשר בחבל התענכים. כילד הצטיין בתחומים רבים אך אהבתו הגדולה היתה משחק הכדורגל. אסי גויס לצה"ל במאי 1987 ולאחר הטירונות הוצב בחיל השריון. ביום ל' בכסלו תשמ"ח 20 בדצמבר 1987, נפל אסי בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. כאות הוקרה החליטה קבוצת הכדורגל שבה שיחק לשנות את שמה לקבוצת 'הפועל אסי תענך'. גביע העמקים המוענק כל שנה נושא את שמו 'גביע אסי'; ומדי שנה מתקיים טורניר כדורגל על-שמו ולזכרו ובו מחולקים גביע, מדליות ותעודות הנושאות את שמו ותמונתו.

ב-21 בינואר 2006 נחטף אילן חלימי ע"י כנופיית מהגרים מוסלמים שהתקראה "הברברים". חלק משיחות הטלפון שניהלו החוטפים עם משפחתו לוו בציטוטים מהקוראן לצד צרחותיו של חלימי המעונה. שלושה שבועות לאחר שנחטף אילן נמצא גוסס בלב חורשה, סמוך למסילת רכבת, 30 קילומטר דרומית לפאריס, כשכוויות ופציעות סכין מכסים את גופו. בדרך לבית החולים, הוא מת מפצעיו. הנשיא שיראק הגיע לאזכרה בבית הכנסת הגדול של פאריס וב-26 בפברואר נערכה צעדה המונית בפריז בהשתתפות כמאה אלף איש לזכר חלימי ונגד האנטישמיות. בצעדה השתתף גם שר הפנים באותו זמן, ניקולא סרקוזי.

ישראל שינדלר יליד הונגריה, ניצול שואה, הגיע ארצה במסגרת עליית הנוער. בן למופת להוריו ותלמיד מצטיין. חלם להיות חקלאי ועסק בעבודת האדמה בכוונה עמוקה ובשמחת מצווה. בצה"ל עבר קורס צניחה וקורס מפקדי כיתות. בלט בכושרו הגופני המעולה, כישרון ההדרכה שלו ויכולתו לשמש דוגמה אישית לחניכיו. ב-1959 נפצע קשה באימונים מפגיעת רסיס פגז. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות לשחרור ירושלים. הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל על שפינה פצועים תחת אש ליד חומת ירושלים. במלחמת יום הכיפורים השתתף בצליחה לעברה המערבי של תעלת סואץ. הזחל"ם שבו היה מ"כ נתקל באש כבדה, והוא נהרג. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, הורים, חמישה אחים ושלוש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

סגן אסף רמון, טייס בחיל האוויר, בנו של הטייס והאסטורנאוט הישראלי הראשון אילן רמון. את קורס הטייס סיים במגמת קרב כמצטיין קורס, דבר שהוביל לסיקור תקשורתי על היותו ממשיך מורשתו אביו (שגם הוא סיים כמצטיין קורס טיס). כחצי שנה לפני נפילתו, הצליח להתגבר בעצמו על תקלה חמורה במטוס הסקייהוק בו טס טיסת אימונים. המנוע היחיד של המטוס כבה בזמן הטיסה, אך מדריכו הנחה אותו כיצד לתפעל את התקלה והשניים נחתו בחזרה בשלום בבסיס. ב-13 בספטמבר 2009 אסף נהרג בתאונת אימונים בהיותו בן 21.

רחל (רחלה) דרוק לבית ארמוזה. בת למשפחה ירושלמית המושרשת עמוק באדמת הארץ, שביעי בארץ מצד האב ודור חמישי מצד האם. בערב יום שני כ"א בחשוון תשנ"ב נסעה עם תושבים משילה להפגנה בתל אביב. ליד צומת תפוח נפתחה אש על אחד האוטובוסים. רחלה והנהג, יצחק רופא, נהרגו. רחלה הייתה בת 35 במותה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בישוב שילה. קברה היה הראשון בישוב הצעיר. לאחר מותה, הוקמו על שמה של רחלה שני יישובים פורחים. במקום הרצח הוקם היישוב רחלים, ובסמוך לשילה הוקם היישוב שבות רחל.

הצוללת אח"י דקר, שסימונה צ-77, הייתה צוללת בשירות חיל הים הישראלי אשר נרכשה מהצי המלכותי הבריטי. בליל ה-25 בינואר 1968, מספר דקות לאחר חצות, עלתה הצוללת בפעם האחרונה בקשר מול אנשי חיל הים בחיפה. לאחר שה"דקר" לא יצרה קשר עוד הוכרז על מבצע חיפושים בינלאומי. ב-28 במאי 1999 נמצא גוף הצוללת בין כרתים לבין קפריסין, כשהיא מונחת על קרקעית הים בעומק של 2,900 מטר, ולמחרת זוהתה הצוללת בוודאות. לא היו ניצולים מבין 69 אנשי צוותה. גשר הפיקוד של הצוללת נמשה מהים ומוצג כיום במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. אנדרטה לזכר החללים נמצאת בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

ביום רביעי אור לב' בטבת, נר שביעי של חנוכה תשנ"ז (11.12.1996), נסעו בני משפחת צור אחר הצהריים בכביש עוקף רמאללה לביתם בבית-אל. בכביש בין דולב לבית-אל ירו עליהם מחבלים מרכב חולף כ- 120 כדורים, 49 כדורים פגעו ברכבם. אפרים נהרג במקום, אימו איטה נפצעה קשה ומתה בבית החולים אחרי שעתיים. האב יואל וארבע בנותיו נפצעו באורח קל עד בינוני. אפרים היה בן 11 שנים במותו. איטה היתה בת 42 במותה. הותירו אחריהם את אב המשפחה ושבעה אחים ואחיות לאפרים. הובאו למנוחות בבית העלמין בבית-אל.

יוסף רומנו נולד בבנגזי, לוב, בשנת 1940 ועלה לארץ בשנת 1946. יוסף היה אלוף ישראל בהרמת משקולות למשקל בינוני והוא ייצג את הפועל ת"א ואת נבחרת ישראל. לאחר 10 שנים של שליטה בזירה המקומית הגיע יוסף לסגל האולימפי והגשים חלום. ב-5 בספטמבר 1972, בשעה 04:10, חדרו מחבלים לכפר האולימפי של אולימפיאדת מינכן והשתלטו על דירה ששימשה את חברי משלחת ישראל לאולימפיאדה. במהלך ההשתלטות נרצחו מאמן ההיאבקות משה ויינברג ומרים המשקולות יוסף רומנו, אשר ניסו להתנגד למחבלים. תשעה חברים נוספים במשלחת ישראל נלקחו כבני ערובה ונרצחו בעת ניסיון החילוץ. יוסף היה בן 32 במותו והשאיר אחריו את אילנה (אישתו) ואת שלושת בנותיו אושרת, רחל ושלומית. נטמן בבית העלמין בהרצליה. בשנת 2002 נחנך ליד שילת, אתר הנצחה לי"א הספורטאים. בשכונת נווה שאנן בחיפה הוקם מגרש ספורט שהוקדש לזכרם של הספורטאים. במקום קיר זכרון ענק מימדים אשר נראה בקלות גם מעברו של משטח הדשא. לצד המגרש הוקם פסל מנורת אחד עשר הקנים אשר הוקדש לזכרם של הספורטאים.

ביום רביעי כ"ה בטבת תשנ"ב, ארב מחבל לדורון שורשן בצומת הסמוכה לכפר דרום וירה בו למוות. בן 29 היה דורון במותו. הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הותיר אם, שתי אחיות, אישה בהריון ושלושה ילדים. שבעה חודשים אחרי מותו נולד בנו, הקרוי על שמו - יאיר דורון. רעייתו כתבה לזכרו, יחד עם עדינה אמיתי וכריסטינה קדמון, את ספר הילדים "דורון והטרקטורון". הספר מספר בשפה פשוטה ובהירה על דורון והחלל שהותיר אחריו, ועל התמודדות המשפחה.

חנן ברק, נולד בחיפה ב-1985, התגייס לצה"ל ב-2003 והוצב בחטיבת "ברק" 188 של חיל השריון, בגדוד 71. סיים כמצטיין את הצמ"פ (השלב השלישי בטירונות) עבר לקורס מט"קים (מפקדי טנקים), המשיך לקורס קצינים. עבר להדרכת צוות בצמ"פ שביצע בהצלחה רבה. ביצע קק"ש (קורס קציני שריון) מתוך שהוא רואה את עצמו כלוחם - קצין או מט"ק - אך בשום פנים ואופן לא היה מוכן להשלים עם מצב של קצין שאינו לוחם. ב-2006 חזר לפלוגתו כקצין וירד עם כל הגדוד לאזור עזה לפעילות מבצעית. ב-25.6.2006, לפנות בוקר חדר כוח של פלסטינים חמושים לתוך שטח ישראל. טיל שנורה לעבר הטנק שבו ישב חנן, וכן רימונים שנזרקו, גרמו לפגיעה קשה בטנק. חנן נהרג במקום ועמו נהרג נהג הטנק - סמל-ראשון פבל סלוצקר. בעת הפיצוץ נפגע חייל נוסף בטנק ורב-טוראי גלעד שליט נחטף. בהמשך המתקפה נפצעו עוד שלושה חיילים. חנן הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בערד. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.