הצדיק הקדוש רבי אהרן רוקח הינו האדמו"ר הרביעי בשושלת חסידות בעלזא ומקימה של חסידות בעלזא בארץ ישראל לאחר השואה.
נולד בחודש אלול ה'תר"מ (1880) לאביו האדמו"ר רבי יששכר דב רוקח מבעלזא, נקרא "אהרן" על שם זקנו האדמו"ר רבי אהרון מטשרנוביל ועל שם סב זקנו האדמו"ר רבי אהרון מקרלין. בגיל צעיר נפטרה אימו ולכן גדל אצל סבו האדמו"ר רבי יהושע רוקח.
תחילת האדמורו"ת
בב' אדר ה'תרנ"ח, כאשר היה בן 14 שנים נישא. לאחר חתונתו שקד על התורה והעבודה, תוך כדי שהוא פרוש מענייני העולם הזה וממעט בשינה. היה מתנהג בענווה, וברח מהכבוד. לאחר פטירת אביו ביום כ"ב בחשוון ה'תרפ"ז מונה לממלא מקומו באדמורו"ת ורבנות העיירה בעלזא.
בימיו נתרבו החסידים לאלפים ורבבות והשפעתו הגיעה למרחקים. היה ידוע כגאון בכל חלקי התורה בנגלה ובנסתר, ובעל רוח הקודש. במשך 13 שנים כיהן כאדמו"ר בעיירה בעלזא, עד שבעקבות מלחמת העולם השניה, לאחר שאיבד את כל משפחתו ובעצמו היה בסכנה, נאלץ לברוח.
הצלת הרבי במלחמת העולם השנייה
העיירה בעלזא נכבשה על ידי הגרמנים כשבועיים לאחר תחילת המלחמה, אך הועברה לידי הרוסים משום שהיה הסכם הנקרא הסכם ריבנטרופ–מולוטוב שלפיו הייתה בעלזא שייכת לאזור הרוסי.
חסידי האדמו"ר ראו סכנה לחייו מצד השלטון הרוסי ולכן בעקבות זאת ברח רבי אהרן, יחד עם אחיו הרבי מבילגורייא, לעיירות בסביבת בעלזא, שהיו בשליטת הגרמנים. הם שהו בעיירה סוקאל עד שבועות שנת ה'ת"ש, ובעיירה פרמישלאן עד שבועות ה'תש"א.
תמונתו של רבי אהרן מבעלזא פורסמה בעיתון הגרמני "דר שטירמר" והנאצים חיפשו אחריו. לאחר פלישת הגרמנים לפולין המזרחית, שרפו הנאצים את בית הכנסת בפרמישלאן, שריפה שבה נספו בנו של הרבי וחלק גדול ממשפחתו. מקורבי הרבי הצליחו להבריח אותו ואת אחיו לאזור קרקוב.
במשך כשבעה חודשים שהה הרבי בזהות בדויה בגטו בעיירה וישניצה, עד לתחילת השילוחים ההמוניים למחנות ההשמדה מאזור זה, אז הועברו הרבי ואחיו לקרקוב עצמה, שם שהו במסתור כחמישה חודשים.
למרות המסתור הפך ביתו של הרבי בקרקוב למקום עלייה לרגל של החסידים. עם חיסול גטו קרקוב הועברו הרבי ואחיו לגטו בוכניה. גטו בוכניה שימש כמחנה עבודה, והיה מקום מסתור עבור אדמורי"ם נוספים. שם שימשו הרבי ואחיו כחייטים, והרבי הסתתר תחת השם אהרון זינגר. לאור הסכנה הגוברת לחיי הרבי, הועברו הוא ואחיו לבודפשט במבצע מסובך, על ידי קצין הונגרי לשעבר תמורת ממון רב.
עלייתו לארץ ישראל
בכ"א טבת ה'תש"ד נפרדו הרבי ואחיו מהחסידים ויצאו לארץ ישראל דרך רומניה, בולגריה, יוון, איסטנבול וביירות.
בט' בשבט ה'תש"ה הגיעו לארץ ישראל. הגעתו של הרבי לארץ ישראל סימנה את תחילת תחייתה מחדש של חסידות בעלזא לאחר השואה הנוראה. רבי אהרן הניח את היסודות לצמיחתה מחדש של החסידות, שהפכה לאחת החסידויות הגדולות והחשובות בישראל. האדמו"ר התיישב ברחוב אחד-העם במרכז העיר תל אביב.
מאחר ואיבד את כל משפחתו בשואה, נישא בשנית בשנת ה'תש"ט, לרבנית חנה, אלמנת האדמו"ר מבערגסאז אשר נרצח בשואה.
